גם חוזה עבודה יכול לגרום לדיכאון

מספר המטופלים שלי הסובלים מדיכאון עקב אירועי חיים קשים או מה שאני מכנה "חיים קשים" הם רבים יותר ממה שניתן לשער. אנשים הסובלים מדיכאון בנוסף למצב הרוח הירוד שלהם, סובלים גם מהפרעות שינה,הפרעות בתיאבון וקושי להתרכז ויכולתם להנות נפגמת. לא פעם לוקח להם מספר שבועות להגיע אל פסיכיאטר לטיפול פסיכיאטרי או לפחות אל פסיכולוג לשיחות.
הדיכאון הקיומי הזה נראה כמובן מאליו מעבר לקיומיות האקסיסטנציאלית שיש במחסור במוצרי מכולת בסיסיים אנחנו יכולים להבין את התחושות של חוסר האונים והאובדן.

לא מזמן סיימתי טיפול במישהי ,"בטי", שהיא אנטיתזה לסילואט הדיכאוני הקיומי שתיארתי. האישה היתה בשנות ה- 30 לחייה. מוצלחת ויפה לכל הדיעות. לכאורה לא היה חסר לה דבר: בעל (מוצלח), ילדים - 3 (חכמים ומוצלחים) , בית (גדול ומוצלח) ורכב (גבוה וגם כן מוצלח) והמשכורת שלה (מאוד מוצלחת).
האישה הייתה עובדת בכירה במוסד פיננסי (נו, ככה קוראים למרכזים שלוקחים כספים מאנשים ומבטיחים להם יותר כסף) שלקאת סוף השנה נערכה ישיבת הערכה עם מנהל החטיבה (או משהו כזה). בישיבה היא קיבלה ציונים מאוד גבוהים והדבר לא הפתיע אותה כי הייתה מוערכת מאוד הן אישיצ והן ברמה המקצועית.
זו אולי הסיסבה שהייתה כל כך מופתעת כאשר השיחה הסתיימה באיחולי הצלחה בהמשך הדרך, ובונוס במשכורת. הבונוס לא משנה מה היה ערכו אבל האישה הופתעה, הרגישה פיק ברכיים, תחושה של גל חום עולה לראשה הזיעה והרגיש שהיא עומדת להתעלף.
האישה חזרה הביתה, כשתחושה של עלבון נוראי שוטפת אותה…
למחרת לא קרה הרבה חוץ מזה שבגלל חולשה החליטה להשאר בבית. כך במשך מספר ימים נוספים הרגישה חלשה מכדי ללכת לעבודה. אף אחד לא ייחס לכך חשיבות. לאחר שבועיים של חוסר תיפקוד הבעל יצר איתי קשר בשאלה שאולי יש פה משהו נפשי. למרות ניסיונותיו להביאה לטיפול , היא עמדה על שלה וסירבה בכל תוקף עד שהחלו הפרעות השינה להחמיר ולא הצליחה כמעט לישון.
כשהגיעה לבדיקה לא היה ספק שהמדובר בדיכאון. הדבר היחידי שדיברה עליו היה עד כמה היא לא מוצלחת, נבגדת ושעשו לה עוול בישיבת השכר האחרונה. עד כמה שהיא הייתה צריכה לשים לב  לחוזה המקורי שלה ושהייתה אמורה להבטיח את ענייני השכר והעלייה בסולם הדרגות. לא עזרו ניסיונותי להסביר או לעמת אותה שאין המדובר בחוזה מיוחד ומשום כך לא סביר שהייתה מצליחה לשנות שם דבר ומה גם שהיא לא סודרה בישיבת השכר האחרונה.
המשכנו להפגש במשך כחודשיים נוספים על בסיס שבועי תוך כדי טיפול בנוגדי דיכאון.

אז מה קרה שם?

זה מפליא עד כמה החסר הוא יחסי. לא סתם נאמר "איזהו העשיר השמח בחלקו" אבל אנחנו יודעים שמחסור הוא מונח יחסי כמו מהירות. מה שהיה לבטי היה משמח רבה משפחות שאני מכיר אולם לבטי זה לא הספיק. העלבון שלה היה קשה מנשוא. גם אם ננסה לנתח את העובדות בקור רוח לא נבין את הקושי שלה במושגים אוביקטיביים.
פסיכולוגים מנסים להסביר את הסיבה לקריסה הדיכאונית כחסר ביכולת לוויסות ערך עצמי. בטי היא אישה הזקוקה להוכחות מתמידות מצד סביבתה לגבי הערך העצמי. נראה כאילו שבטי לא הצליח להפנים את הערך העצמי שלה בתוך תוכה והוא נקבע על פי תפישת הסביבה שרואה אותה כמוצלחת יותר או פחות. הכסף הוא לא אמצעי לשיפור איכות חיים אלא אמצעי לשמירה על ערך עצמי.
מתחת לאישה המוצלחת והחזקה שהעובדים תחתיה פוחדים לאכזבה, מסתתרת אישיות שברירית שהצל של המכונית שלה בצהרי היום מאפיל על ערכה העצמי ושם אותה באילו היתה חסרת ערך לחלוטין.
תאורטיקנים אחרים היו אומרים שאולי המדובר בכלל שאספנות של צרכים אנאליים…כספים,כוח,שליטה. לא משנה התיאוריה שעליה מתבססת ההבנה של מה שקורה עם בטי ועם חוזה העבודה שלה התוצאה ניכרה לעין - היא סבלה מדיכאון.
לכאורה האירוע היה פעוט אבל דיכאון אינו מחכה לאירועים משמעותיים וגדולים על מנת לפרוץ. הוא מחכה לחולשה היחסית באישיות של האדם ומשם הוא מבקיע ומרים ראש.

אחרית דבר

בטי מרגישה יותר טוב וחזרה לעבודה בתפוקה מלאה למרות עצתי שלא תעבוד כל כך הרבה שעות ביום. בימים אלו בעלה יצר איתי קשר לקבוע תור לחברה משותפת שלהם ועידכן אותי שבטי פורחת.

אם תשאלו אותי, בטי תפסיק את הטיפול התרופתי לפני הזמן, עוד לפני פגישתנו הבאה בעוד כחודש, כדי להרגיש יותר "חזקה" כי הרי חזקים לא תריכים תרופות.

פנו אלינו ונשמח לעזור:

צור קשר